פסק-דין בתיק ת"ק 4138-02-11

תובענה כספית לתשלום סך של 20,750 ש"ח ליום הגשתה (2.2.2011). התובענה נסבה על נזקים נטענים שנגרמו לתובעת בעטיה של תאונת-דרכים בה נפגע רכבה (להלן התאונה).

א.   ההליך והצדדים לו

1.      בבעלות התובעת רכב מאזדה מ.ר. 4213419 (להלן רכב התובעת). ביום 2.5.2010 ארעה תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת ורכבו של נתבע 1 מסוג ג'י.אם.אס. מ.ר. 2771918 (להלן רכב הנתבע). בעת הרלוונטית בוטח רכב הנתבע על-ידי נתבעת 2 (להלן הנתבעת). בעקבות התאונה הוכרז רכב התובעת כרכב באובדן גמור.

2.      התובענה הוגשה לפיצוי נזק נטען שנגרם לתובעת ולרכבה בעקבות התאונה וכללה את הסכומים הללו: 15,300 ש"ח לפי חוות-דעת שמאי בגין שווי הרכב כולל מע"מ לאחר ניכוי ערך השרידים; 950 ש"ח בגין שכ"ט השמאי; 1,500 ש"ח בגין הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד ששולם עבור הכנת כתב-התביעה; ו-3,000 ש"ח בעבור עוגמת נפש והפסד ימי עבודה של התובעת ובעלה.

3.      הנתבעים התגוננו בנפרד. בכתב-ההגנה שהוגש על-ידו אישר הנתבע שנהג ברכבו ביום התאונה וכי אגב נסיעה לאחור פגע בחלקו השמאלי של רכב התובעת שחנה ברחוב. הנתבע הכחיש את טיב והיקף הנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה וגרס שיש להשיתו, ככל שיוכח, על הנתבעת לבדה מהיותה מבטחת רכבו. הנתבעת כפרה בכיסוי הביטוחי, טענה כי מגרסאות התובעת והנתבע עולות סתירות רבות באשר לקרות האירוע ולזהות הנהגים המעורבים בו, וכי ברכב הנתבע נהג בעת התאונה אדם אחר זולת הנתבע שנהיגתו לא בוטחה בפוליסה שהוצאה לרכב. טענות נוספות הועלו במישור הנזק.

4.      הנתבע, אף שזומן כדין, לא התייצב לדיון. נשמעו אפוא עדויות התובעת ובעלה, מוחמד אבו שאח. לא הובאו עדים מטעמה של הנתבעת.

ב.    דיון והכרעה

מצאתי שיש לקבל את התובענה נגד הנתבע בחלקה ובה בעת לדחותה במלואה נגד הנתבעת. להלן טעמיי.

1.      בכתב-התביעה טענה התובעת שערכה בירור עם הנתבע, בגדרו הודה הנתבע באותו מעמד באחריותו לתאונה ואף מסר לתובעת אישור לכך בכתב [סע' 4 ונספח א' לכתב-התביעה]. אישור הנתבע נושא את תאריך התאונה, 2.5.2010. דא עקא, בעדותה לפני ציינה התובעת שלא דיברה עם הנתבע כלל, בין במועד התאונה ובין לאחר מכן, ואף לא ידעה לומר אם הנתבע הוא שנהג ברכבו בעת שפגע ברכבה או שמא עשה כן אחר זולתו [עמ' 3 לפרוטוקול]. התובעת לא ביארה באלו נסיבות הגיע לידה אישור הנתבע שצורף לכתב-התביעה ועדותה לפני סותרת חזיתית את הגרסה שמסרה בעניין זה בכתב-התביעה. יש בכך כדי לבסס חשש לשיתוף פעולה בין התובעת או מי מטעמה לבין הנתבע במטרה לגלגל את סכום התובענה על שכם הנתבעת. הדברים יפים מקל וחומר כשהם נשקלים לצד הימנעותו של הנתבע להתייצב לדיון חרף זימונו אליו.

2.      טעמים נוספים מחזקים את החשש עליו עמדתי. לאירוע התאונה היו שתי עדות שעל-פי הנטען נכחו ברכב התובעת ושזהותן ידועה לה [עמ' 2 לפרוטוקול]. אחת העדות היא אחותו של עובד הנתבע שעל-פי טענת הנתבעת נהג ברכב במועד התאונה מבלי שהיה מורשה לכך על-פי הפוליסה. הימנעותה של התובעת מזימונן של עדות הראייה למתן עדות היא בעוכריה. בסירובן לכאורה של העדות להתייצב למתן עדות אין כדי לשנות ממסקנה זו שכן היה ביכולתה של התובעת לעתור לזימונן באמצעות בית-המשפט. על כן חלה החזקה לפיה היה בעדות מי שנכח עם התובעת ברכב במועד התאונה, אילו נשמעה, כדי לחזק דווקא את עמדת הצד שכנגד [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. לא נתתי אמון בעדות התובעת כי היא אינה מכירה את הנוסעות ברכבה וכי קשריה עימן מתמצים בהיותן לומדות יחדיו [עמ' 3 לפרוטוקול]. הדברים סותרים את הצהרתה בכתב-התביעה לפיה מדובר בחברותיה [שם, בסע' 4].

3.      זאת ועוד, בכתב-התביעה נטען שבעת שנפגע חנה רכב התובעת בצד ימין של הכביש [שם, בסע' 6]. לפי שרטוט שערכה התובעת בעת מתן עדותה לעניין מיקום כלי הרכב המעורבים עמד רכבה של התובעת באמצע הכביש [ נ/1]. התובעת אישרה מפורשות שעמדה באמצע הכביש [עמ' 4 לפרוטוקול]. התרשמתי כי ידיעתה של התובעת את נסיבות התאונה ואופן התרחשותה לוקות בחסר שאומר דרשני. אף כאן פועלת הסתירה בין טענות כתב-התביעה לבין עדות התובעת לפני לחובתה. יש בכך תימוכין לטענת הנתבעת כי התאונה התרחשה בנסיבות אחרות מכפי הנטען.

4.      די בדברים הללו כדי לגרום לדחיית התובענה נגד הנתבעת במלואה. שונים פני הדברים באשר לנתבע. הלה הודה שפגע ברכב התובעת. יש בכך, לצד הימנעות הנתבע מלהתייצב לדיון, כדי להשית עליו את הנזק הישיר שנגרם לרכב התובעת לפי חוות-דעת השמאי מטעמה בסך 15,300 ש"ח. בה בעת אין לחייבו בראשי הנזק האחרים שנתבעו. התובעת טענה שצירפה חשבונית בגין תשלום שכ"ט השמאי אולם בפועל לא הציגה אלא חשבון עיסקה בה צויין במפורש שאינה מהווה חשבונית מס וכי חשבונית כזו תומצא לאחר קבלת התשלום. מכאן שתשלום שכרו של השמאי בידי התובעת לא הוכח.

5.      גם הסכום שנתבע בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה לא הוכח, כולו או מקצתו. פיצוי בשל עוגמת נפש מסור לשיקול-דעת בית-המשפט ואינו ניתן כדבר שבשגרה. הגישה השיפוטית בהקשר זה מצומצמת ושמורה למקרים מיוחדים [ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, פסקה 31 (טרם פורסם, 11.11.2010); ע"א 3437/93 אגד, אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)]. בענייננו לא הוכחו אותן נסיבות מיוחדות וחריגות שבהתקיימן זכאי תובע לפיצוי כזה.

6.      התביעה לשכ"ט עו"ד בגין הכנת התביעה נדחית אף היא. בית-המשפט לתביעות קטנות מאפשר לאזרח להביא לבירור תביעות בעניינים המסורים לסמכותו מבלי שהלה ידרש לשאת בהוצאה הכרוכה בהסתייעות בשירותיו המקצועיים של עורך-דין [ת"ק (ת"א) 2504/06 וינקלר נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (טרם פורסם, 8.2.2007)]. תובע שבוחר להגיש תביעתו לבית-המשפט לתביעות קטנות מעיד על עצמו מניה וביה שביכולתו לנהל עניינו בעצמו לפי כללי הדיון המיוחדים והמקלים בבית-משפט זה, מבלי שיזדקק לתיווך המקצועי הגלום בייצוג בידי עורך-דין. גם ניסוח כתבי-טענות המוגשים לבית-המשפט לתביעות קטנות אינו מצריך ידע משפטי מוקדם ואינו מחייב הסתייעות בבעל-מקצוע. בהתאמה לא יפסק לבעל-דין בהליך כזה שכ"ט עו"ד, גם אם נשא בו בפועל בקשר עם הכנת התביעה.

ג.    סיכומם של דברים

נתבע 1 ישלם לתובעת סך של 15,450 ש"ח, הכולל גם חלק יחסי של אגרת ההליך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה (2.2.2011) עד יום פסק-הדין. לא ישולם סכום זה תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבע 1, יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

התובענה נגד נתבעת 2 נדחית במלואה. התובעת תשלם לנתבעת 2 את הוצאות ההליך בסך של 450 ש"ח תוך 30 יום מן המועד בו יומצא לה פסק-הדין שאם לא כן יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

ערעור לבית-המשפט המחוזי, לאחר נטילת רשות, תוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.